בדיוק כמו אבא

אני זוכרת את הרגע בו קלטתי שאני הופכת לאבא שלי. הייתי במטבח וחתכתי לימונים.

אין שום דבר מיוחד בחיתוך לימונים, רק שהייתי צריכה להיות בחוץ תוך רבע שעה ועוד לא סיימתי להתארגן – ועדיין, איכשהו, לראש רשימת המשימות שלי לאותו בוקר התברגה סחיטת לימונים. הלימונים חיכו כבר כמה ימים ולא היה קורה כלום אם היו ממשיכים לחכות קצת, ותכליתם הסופית היתה להיכנס למקפיא עד לשימוש במועד לא ידוע. תכנון זמן מופתי לכל הדעות, מבית היוצר של האיש שכשאנחנו היינו מתארגנים ליציאה ומתקדמים לכיוון השער, היה שולף את הצינור ומתחיל להשקות את הגינה.

למוזרות הזאת לא הייתי מוכנה. יש מוזרויות משפחתיות, ואיתן אני דווקא בסדר גמור. נניח, האופן בו בני המשפחה שלי אוכלים חלה כבר ארבעה דורות, שגורם לאופים לתפוס את השיערות ולשקול הסבה מקצועית. אבל זה חינוך מגיל קטן, שגם האחים שלי שותפים לו, ויש לו מורשת ועיגון ומסורת. אני מדברת על הדברים הלא-רציונליים, הלא-מועילים, שלא ברור למה החליטו להידבק דווקא אלי.

תמיד ידעתי שמשהו כזה יקרה. שיום אחד אני אקום בבוקר ואגלה שהפכתי לאיזה תמהיל של ההורים שלי. כבר עכשיו אני יכולה לקחת תכונות אופי ודרכי חשיבה ולהגיד מה מאמא, מה מאבא ומה לא קשור אליהם. אבל משום מה, חשבתי שהחלקים המעשיים של הדמיון הזה יצוצו בשלב בו יהיו לי ילדים משלי ואני אגלה שאני משחזרת איתם דברים שההורים שלי עשו איתי. לא הייתי מוכנה לגלות את זה בבוקר הלימונים שיזכר מעתה לדראון עולם.

מצד שני, אם כבר מוזרות חסרת תועלת, שלפחות יהיה לה ריח של בית, ושל אבא. אם אני אי פעם אשקה את הגינה כשהילדים העתידיים שלי יעמדו בשער ויצעקו לי "א-מאאאאאאאאא", שלפחות אוכל לשעמם אותם באיזה סיפור טוב על סבא ועל המוזרויות שלו.

פורסם ב"קצרים" במקור ראשון ב-29.12.2018

לקצרים נוספים

עצמאית בשטח

אני אשה חזקה ועצמאית. בעיקר עצמאית. אפילו מוציאה קבלות. אני אשה חזקה ועצמאית (עם קבלות!), אבל גם שכירה. ואוי טאטע, איזה מסובך זה.

לקטע המלא

תנו לו בכפיים

כל אדם מבוגר מכיר את כמות הדברים החשובים־אך־לא־דחופים שאם לא נעשה יהיה גרוע יותר – או כי אם נעשה אותם יהיה טוב יותר.

לקטע המלא

שידוך תעסוקתי

קשה חיפוש עבודה כקריעת ים סוף. החיזור אחרי עבודה – כזאת שתהיה מספיק מעניינת ותרצה אותך כמו שאת רוצה אותה – חולק קווי דמיון מבאסים עם דייטינג

לקטע המלא