הצלה ממקום אחר

הנהפוכו שלי היה בצבא. באיזשהו שלב בשירות שובצתי בתפקיד שלא התאים לי, והיעדר הכימיה המקצועית עם המפקדת שלי לא תרם בכלל. לא הצלחנו לתקשר, לא הצלחנו להבין אחת את השנייה ולמרות שכל אחת ידעה להגיד שהשניה היא לא אדם רע, ובוודאות יש דברים שהיא טובה בהם – לא הוצאנו את המיטב זו מזו. זה היה מתסכל: איך יכול להיות שכל המפקדים האחרים והאנשים מולם אני עובדת מעריכים אותי כל כך, ורק עם המפקדת שלי אני לא מצליחה להסתדר?

חצי שנה לפני סוף השירות שלי היא עברה תפקיד והתחלפה לי מפקדת. האשה הזאת היתה ההצלה שלי. הבנו אחת את השניה ועבדנו טוב ביחד. ברמה האישית וברמה המקצועית הסתדרנו נפלא. החסרונות של כל אחת מאיתנו היו משהו שהשניה יכלה לעבוד איתו והיתרונות לקחו את שתינו קדימה.

בדיעבד, נראה כאילו המפקדת החדשה הפציעה לתוך העלילה של השירות הצבאי המבאס שלי כדי לסדר אותו. "דאוס אקס מכינה" במדי קבע ונעליים תקניות. אני עדיין עושה תחתיה מילואים. התפקיד לא השתנה מהותית, מה שהשתנה היה האופן בו עושים את אותם הדברים, ורוח המפקדת.

לקראת הסוף, השירות שלי הפך מחוויית כשלון יומיומית לחוויית הצלחה, בזכות מהפך קטן שלי לא היה חלק אקטיבי בו. אני חוששת שאין פה מוסר השכל. לא עברתי תהליך נפשי משמעותי, לא למדתי שיעור לחיים, פשוט הוסר מעלי העול של מפקדת שאני לא מצליחה לתקשר איתה ובמקומה קיבלתי מישהי לרוץ איתה. אותו מקום, אותו תפקיד, שתי נשים שונות שיצרו חווייה אחרת לגמרי. אם זה לא נהפוכו, אני לא יודעת מה כן.

פורסם ב"קצרים" במוסף מוצ"ש של מקור ראשון ב-9.3.2019

צילום: פלאש 90

לקצרים נוספים

קיץ אחד ביחד

הכי אני אוהבת להסתכל על בני הנוער שאפשר לראות שהם אאוטסיידרים, כי בדרך כלל בעונה זו של השנה הם לא לבד.

לקטע המלא

בדרך לירושלים

היא הייתה 140 קילו של קטנוע תוצרת קוריאה, ואני, שמחזירה עודף ממטר שישים, הייתי צריכה לעמוד על קצות האצבעות כדי להגיע לכביש.

לקטע המלא

בדיוק כמו אבא

אני זוכרת את הרגע בו קלטתי שאני הופכת לאבא שלי. הייתי במטבח וחתכתי לימונים. אין שום דבר מיוחד בחיתוך לימונים, רק שהייתי צריכה להיות בחוץ תוך רבע שעה ועוד לא

לקטע המלא