חוט מקשר

כל סורגת מכירה את הרגע המבעית הזה: את מסתכלת על הסריגה שלך בשמחה ובהערצה, מלטפת אותה ומצפה לראות את היצירה היפה שלך גדלה – ומגלה למרבה הזוועה פגם.

קל לצחוק על הלב הרך של בנות דתיות (ושל סבתות), אבל בנות דתיות (וסבתות!) הן מהיצורים הקשוחים בטבע. את חייבת להיות קשוחה כשאת סורגת ומגלה שטעית. כל סורגת מכירה את הרגע המבעית הזה: את מסתכלת על הסריגה שלך בשמחה ובהערצה, מלטפת אותה ומצפה לראות את היצירה היפה שלך גדלה – ומגלה למרבה הזוועה פגם. עיקול סורר, עיוות בצורה, שכחת להחליף צבע, משהו שהופך את העבודה הקשה שלך ללא-מושלמת. ואז הדילמה: לפרום את הסריגה או להמשיך לסרוג כאילו כלום לא קרה?

רכות הלב ממשיכות בסריגה ומנסות לקזז או להוסיף עיניים כדי להעלים את הבעיה או למנוע ממנה להחמיר. לא תמיד זה עובד ויש סריגות שתקנתן בפרימתן. הקשוחות והאמיצות בסורגות מקבלות את ההחלטה הקשה ופורמות על המקום.כאב הלב הגדול באמת הוא פגמים שמתגלים בסריגה רק אחרי שנסרגו שורות על גבי שורות. סרגת תוך כדי שיעור, שיחה, או סדרה, פספסת קצת בספירה – ובמקום להעלם לבד, העיוות בסריגה שלך רק מחמיר. פתאום הדילמה היא לא סתם "האם לפרום", אלא "האם לזרוק לפח עבודה של שעות ולהתחיל מחדש".

לפרום סריגה זה תמיד שברון לב, אבל אחרי מספיק שברונות את מתחשלת ומבינה שלהתעלמות מבעיות יש השלכות. יש לי תחושה שמי שטבעה את הביטוי "להעלים עין" ידעה לארוג (סריגה באה הרבה אחר כך) וידעה היטב שצריך להקשיח את הלב, להפסיק להעלים עין ולא לפחד לפרום ולהתחיל מחדש – בידיעה שהפרויקט המתוקן יהיה הרבה יותר טוב.

פורסם ב"קצרים" במוסף מוצ"ש של מקור ראשון ב-6.11.20
צילום: הדס פרוש פלאש 90

להתחיל סריגה
פרויקט הסריגה הנוכחי שלי
לפרום סריגה

דברים שכדאי לדעת על SEO, תוכן ואתרים

להרשמה לעדכונים

אני מקפידה לשלוח בתדירות שאני הייתי רוצה לקבל.
כלומר: קצר ורק כשיש לי משהו חשוב להגיד. 

אפשר לדבר גם פה

הקיר הרביעי

גם למטפלים הנפשיים שלנו יש נפש. לפעמים גם הנפש הזאת צריכה שיראו אותה. יש מקרים שחייבים לשבור את הקיר הרביעי של חדר הטיפולים.

הטיפה המרה

בניגוד לוויסקי, הערק האהוב שלי סובל מיחסי ציבור טובים פחות. זה לא אומר שאני צריכה ללכלך על המנצח אלא ללמוד לדבר עוד שפה.