טלפני, טלפני

מאז שאני ילדה אבא תמיד אומר לאחים שלי ולי "לא משנה איפה אתם נתקעים, לא משנה באיזו שעה - תרימו טלפון, אני אבוא לאסוף אתכם".

תוכן עניינים

"לא סיכמנו מכל מקום בכל שעה?" שאל אותי אבא שלי אחרי שהסתבכתי בדרך הביתה. מאז שאני ילדה הוא תמיד אומר לאחים שלי ולי לא משנה איפה אתם נתקעים, לא משנה באיזו שעה – תרימו טלפון, אני אבוא לאסוף אתכם. ובאמת כשהיינו קטנים, אבא היה נוסע להחזיר אותנו הביתה מכל מיני מקומות בכל מיני שעות, ואני לא זוכרת אותו מתלונן. גם אם היה לו לא נוח – הוא היה בא.

זאת חוויה שונה מאוד, לשמוע את המשפט הזה מאבא כשאת ילדה שגרה אצל ההורים ולקרוא אותו כשאת אדם מבוגר. כילדים אנחנו תלויים בהורים שלנו. אי אפשר לצאת מהבית בלי אישור של ההורים, או בלי לכל הפחות לעדכן אותם. ברור כשמש שהם כאן בשבילנו ויכולים לעזור לנו גם אם כל מה שאנחנו רוצים הוא שהם יניחו לנו. כאדם מבוגר, כקרייריסטית וכאישה נשואה שמנהלת משק בית, אני כבר לא מבקשת אישור או מעדכנת את ההורים. אני מדברת איתם פעם בכמה ימים, רואה אותם פעם בכמה שבועות, ורשימת האנשים שיֵדעו מה קורה איתי לפניהם כוללת את בן הזוג ואנשים מהעבודה. אני חיה עמוק במרוץ המתיש של לשלם שכירות, לנסות לחסוך, לנהל את הבית, לתחזק זוגיות ולעבוד במשך יותר מדי שעות כל יום. העולם שאני חיה בו רחוק מאוד מהעולם שבו הסמכות העליונה של חיי, לטוב ולרע, היו אמא ואבא. אין שום קשר בין החיים שלי היום לבין הימים שבהם אם לא הייתי עומדת במחויבויות שלי – הדבר הכי חמור שיכול היה לקרות היה התגובה שלהם.


כשאבא שאל אותי את זה העברתי את מה שנשאר מאותו הערב בפרצים של בכי. במשפט אחד אבא שלי הזכיר לי שלמרות שלכולי עלמא אני אדם מבוגר ואחראי, וביני לביני אני בעיקר עייפה, בשביל אנשים מסוימים אני עדיין ילדה שאם היא הולכת לאיבוד – טלפון אחד, ויש מי שיבוא לחלץ אותה.

————–
זה כנראה הטור האהוב עלי עד כה, והכי אישי.
הידיעה שאני יכולה לעשות הכל (אני רק צריכה להחליט איך אני מיישמת את הכיוון הנהדר שאני נמצאת בו וללכת לאיש מקצוע לסדר כמה דברים בחיים שלי) היא בזכות הבטחון הקיומי שגדלתי בו.
אני לא לבד בעולם. אני יכולה לעשות הכל. אם אני נופלת, יש רשת בטחון. ותודה להורי שהביאוני עד הלום.

כמו כן, הסיפור מאחורי הצגתו והתקבלותו של הטור במשפחת שפירא הוא ההוכחה שאין בדיחות על אשכנזים. הכל אמת. אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת.

פורסם ב"קצרים" במוסף מוצ"ש של מקור ראשון ב-6.7.2019

צילום: הדס פרוש פלאש 90


דברים שכדאי לדעת על SEO, תוכן ואתרים

להרשמה לעדכונים

אני מקפידה לשלוח בתדירות שאני הייתי רוצה לקבל.
כלומר: קצר ורק כשיש לי משהו חשוב להגיד. 

אפשר לדבר גם פה

ליאור שפירא בלוג
גם למטפלים הנפשיים שלנו יש נפש. לפעמים גם הנפש הזאת צריכה שיראו אותה. יש מקרים שחייבים לשבור את הקיר הרביעי של חדר הטיפולים.
כל סורגת מכירה את הרגע המבעית הזה: את מסתכלת על הסריגה שלך בשמחה ובהערצה, מלטפת אותה ומצפה לראות את היצירה היפה שלך גדלה – ומגלה למרבה הזוועה פגם.
בניגוד לוויסקי, הערק האהוב שלי סובל מיחסי ציבור טובים פחות. זה לא אומר שאני צריכה ללכלך על המנצח אלא ללמוד לדבר עוד שפה.