לא שילמנו בזמן

פעם ישבתי לסייע למישהי בפרויקט בעמותה בה היא עובדת. כשהיא שאלה מה אני בעצם עושה, אמרתי שאני עוזרת לאנשים לישון יותר טוב בלילה ולריב פחות עם בני הזוג שלהם. היא לא הבינה על מה אני מדברת ונדרשתי להסביר: "אני עוזרת לעסק שלהם להכניס יותר". "אם זה הסיפור שאת מספרת לעצמך, שיהיה לך לבריאות" היא ענתה.

בחלקים גדולים מדי מהמגזר הדתי עדיין מתייחסים לכסף כאל משהו נמוך. ההתייחסות הזאת לא נתלית במשנה כלכלית סדורה, אלא במין תחושה שכסף, בפני עצמו, הוא דבר ארצי, חומרי ובזוי ואילו אנחנו עשויים מחומר נשגב יותר. הנרטיב המגזרי הוא ערכי: חינוך, יישוב הארץ, התנדבות, משפחה ולעיתים קרובות הערכים האלו באים על חשבון דברים אחרים בעולם הזה. כשמדובר בבחירה מודעת בחיים על הקשקש לטובת דברים יותר חשובים מכסף – דיינו. לעומת זאת רבים, רבים מדי, הוסללו בבחירת מסלול החיים לכיוון מסויים מאוד. אחרי נישואין, ילד או שניים, פתאום הם מגלים שמה שטוב למדרשיסטית או לסטודנט לא תמיד טוב לבעל הבית. כך, אדם שיכול היה להיות באמצע מסלול הקריירה יאלץ לפתוח במסעות הסבה מקצועית מתסכלים בעודו עובד, לומד ומגדל ילדים כשהראש בקושי מעל המים במקרה הטוב; במקרה הרע זה עלול להוביל לצעדים שיפתרו את הבעיה המיידית אולם והמחיר שלהם יהיה גבוה יותר בעתיד.

אותו יחס בעייתי לכסף לא משפיע רק על הפרטים במגזר. יותר מדי אנשים (דתיים וחילונים כאחד) אמרו לי שהם לא אוהבים לעבוד עם דוסים כי הם לא יודעים לשלם: הסכומים נמוכים ומוסר התשלומים גרוע. בלא מעט מוסדות דתיים לא מבינים איך אנשים אחרים – בעלי מקצוע – מעוניינים לקבל את מלוא התשלום על העבודה במקום להתנדב במקצוע שלהם. עובדים דתיים מצפים לשכר נמוך יותר, מעסיקים דתיים גובים מעט ומשלמים מעט ואם את עצמאית שרוצה לקבל כסף ממוסד דתי, לצד חשבונית ואורך רוח, את עשויה להזדקק גם לסייעתא דשמיא.

ראוי שלצד השיח הערכי המפותח, כסף יפסיק להיות טאבו ויהפוך להיות אמצעי למטרה. איזו מטרה? איזו שתרצו. כמו שבשנים האחרונות המגזר התחיל לדבר על מיניות – על עונג וחיבור ועל פגיעות מיניות, להבדיל – דרוש שיח פתוח וגלוי ביחס מודע לנושא המושתק הבא: כסף. למדו את הילדים שלכם איך בנוי תלוש שכר, מה זאת פנסיה, למה חשוב לחסוך, מה היא ריבית דריבית, מה הם מיסים ואיך מתנהלים בתוך מסגרת של תקציב. לפני שאתם מעבירים את המידע הזה לילדים שלכם – ודאו שאתם בעצמכם מבינים את הדברים הללו.
דיבור גלוי על כסף עלול להביך אותנו, אבל הוא יביך אותנו פחות אם נזכיר לעצמנו שזה הכלי באמצעותו אנחנו מממשים את הערכים שלנו, מממנים את החינוך שאנחנו מאמינים בו ומעבירים לדורות הבאים בסיס שיאפשר להם, בתורם, לדאוג לילדים שלהם.

פורסם ב"קצרים" במוסף מוצ"ש של מקור ראשון ב-26.9.20

מחשבה נוספת בדיעבד

במקור כתבתי רק על דאגה למה ולמי שאנחנו משאירים אחרינו. אם הייתי כותבת את הטור הזה שוב, הייתי מכניסה משהו גם על דאגה לעצמנו.

האדמו"ר מקוצק, בתשובה לחסיד שהסביר שהוא עובד קשה כדי שהילדים שלו יוכלו "לשבת וללמוד ללא דאגות כלכליות" ענה: "אני מצפה לראות כבר את הדור האחרון הזה, שכל כך הרבה דורות השקיעו מאמצים כדי שהוא מכולם יוכל לשבת וללמוד בנחת".

(מתוך פרוייקט הסליחות של מוצש – השבוע החדש שלך. תהא שנת פרנסה, אמן) 

ואם אתם עצמאים ואתם צריכים לשלם מס הכנסה באינטרנט – כל תעשו את זה:

דברים שכדאי לדעת על SEO, תוכן ואתרים

להרשמה לעדכונים

אני מקפידה לשלוח בתדירות שאני הייתי רוצה לקבל.
כלומר: קצר ורק כשיש לי משהו חשוב להגיד. 

אפשר לדבר גם פה

הקיר הרביעי

גם למטפלים הנפשיים שלנו יש נפש. לפעמים גם הנפש הזאת צריכה שיראו אותה. יש מקרים שחייבים לשבור את הקיר הרביעי של חדר הטיפולים.

חוט מקשר

כל סורגת מכירה את הרגע המבעית הזה: את מסתכלת על הסריגה שלך בשמחה ובהערצה, מלטפת אותה ומצפה לראות את היצירה היפה שלך גדלה – ומגלה למרבה הזוועה פגם.

הטיפה המרה

בניגוד לוויסקי, הערק האהוב שלי סובל מיחסי ציבור טובים פחות. זה לא אומר שאני צריכה ללכלך על המנצח אלא ללמוד לדבר עוד שפה.