לבד בשביל היחד

חמש שנים אחרי שיונתן ואני התחלנו לצאת, יצאנו לחופשה זוגית ראשונה. החופשה הזאת עלתה לנו בבידוד רטרואקטיבי (שנגמר, לשמחתנו). ההודעה שאנחנו צריכים להיכנס לבידוד נראתה מטופשת (היינו בחוץ עשרה ימים! הייתי בשוק בשישי!), היא ביאסה אותנו וביטלה לנו תוכניות וזה עוד לפני שדיברנו על אי הנעימות שבלהיות תקועים שנינו בדירות 45 מ"ר בלי יכולת לצאת. ובכל זאת, אני לא אשת רפואה ושיקול דעתי המקצועי לא קיים ולכן לא נחשב פה. היה ברור לגמרי שעם כל הצער שבדבר אני אכבד את ההנחיות ואכנס לבידוד אם זה אומר שסבתא של מישהו, אבא של מישהי, אנשים שיקרים לאנשים אחרים – ישארו איתנו.

כמה חברים שלחו וואצאפים ושאלו אם אנחנו צריכים משהו. אחד מהם אפילו הקפיץ לנו ספרים ומצרכים לשבת. אחרי שלושה ימים וחצי של בידוד, במוצאי שבת, חבר שבדרך כלל מעצבן אנשים בפייסבוק כתב פוסט לא-אופייני עם תמיכה ועידוד לאנשים שבבידוד. הגבתי לו "בתור אחת שתראה אור שמש טבעי רק עוד כמה ימים, תודה על התמיכה. צריכה את זה כרגע". כמה דקות אחר כך מישהו הגיב לי שהוא לא מכיר אותי אבל מעריך את הכניסה שלי לבידוד. מישהי אחרת כתבה שהיא מדוכאת חיסון ומודה לי אישית. בחור שלישי, קרוב של שלושה מדוכאי חיסון, כתב שהוא מודה לי בשמם.

בשביל אלו שכתבו ובשביל האנשים היקרים לנו שבקבוצת סיכון, נשארנו יונתן ואני מאחורי דלת מוגפת. כי אתם יודעים מה יותר מבאס מבידוד ואפילו יותר מבהלה המונית? מחלה ואובדן של אדם יקר. אנשים שעדיין בבידוד – תודה רבה לכם. לכל החולים – החלמה מהירה. ושיהיה כבר מאחורינו.

לבד בשביל היחד

לקצרים נוספים

אוזן המן

מה תעשה האוזניה ולא תיחרב? כמספר המשתמשים כך מספר הדרכים לשמור על אוזניות, ואיכא דאמרי להרוס אותן.

לקטע המלא

בטיפול

לא שתיקה נעימה של זוגות שמורגלים זו בחברת זה. שתיקה מהסוג הלא נעים, שבו באיזשהו שלב מישהו אומר "נראה לי שאנחנו צריכים יעוץ".

לקטע המלא

עץ תות

אני מסתכלת על השביל שמרוצף בתותים שנפלו מהעץ, נושמת אויר בריח שלהם, ומנסה בכל מאודי להתעלם.

לקטע המלא

קיץ אחד ביחד

הכי אני אוהבת להסתכל על בני הנוער שאפשר לראות שהם אאוטסיידרים, כי בדרך כלל בעונה זו של השנה הם לא לבד.

לקטע המלא