מה קורא

כשחילקו את הסמול-טוק עמדתי בתור למשהו אחר, אבל לצערי ככל שעובר הזמן אני מבינה את התפקיד החברתי שהוא ממלא

תוכן עניינים

הודעת הוואצאפ השנואה עלי היא "היי מה קורה?". שלוש המילים האלה אומרות את שני הדברים הבאים: א. אנחנו לא בקשר, ב. אני צריכה ממך משהו. מי שרוצה לדעת מה שלום האדם בצד השני לעולם לא יבחר בפתיח הזה.

כשחילקו את הסמול-טוק עמדתי בתור למשהו אחר, אבל לצערי ככל שעובר הזמן אני מבינה את התפקיד החברתי שהוא ממלא: "היי, מה קורה" היא פתיחה שמטרתה לבזבז לצד השני את הזמן ולגרות לו את הסקרנות עד שהוא ירצה את הזמן שלו בחזרה מספיק כדי להסכים לשמוע מה את רוצה, ואז, מאחר ששניכם אנשים נחמדים, מנומסים או שניהם – הצד השני יסכים לשתף פעולה עם הדבר אליו הוא עומד להסתנג'ר. מדובר בפרקטיקה של בלבול האויב והחלשת המנגנונים הנפשיים שלו. יש פה היררכיה: עדיף לקבל הודעות "היי, מה קורה" שאחריהן מגיעים לעיקר והאדם בצד השני יכתוב מה הוא צריך. גרועות במיוחד הן הודעות ה"היי מה קורה" שאחריהן יש שתיקה ואין לי ברירה אלא לשחק את המשחק ולענות "הכל בסדר, מה המצב?" ולהמתין למענה.

רוצים משהו? באהבה. אם אנחנו לא מכירים – על אחת כמה וכמה. אני מעריכה אנשים שיצאו מאזור הנוחות שלהם ופנו בבקשה למישהו מחוץ לחוג החברתי הקרוב, אפילו אם הבקשה היא להביא עוגה לקידוש. אבל בואו נשים את זה על השולחן: בתרבות הישראלית שלנו לא מאוד מנומס לא להגיע לעיקר. אם אתם מדברים עם מישהו כי אתם צריכים ממנו משהו, מעולה. סביר מאוד להניח שהאדם בצד השני יסכים. עכשיו בואו נגיע לתכל'ס.

פורסם ב"קצרים" במוסף מוצ"ש של מקור ראשון ב-30.11.2019

צילום: הדס פרוש פלאש 90

דברים שכדאי לדעת על SEO, תוכן ואתרים

להרשמה לעדכונים

אני מקפידה לשלוח בתדירות שאני הייתי רוצה לקבל.
כלומר: קצר ורק כשיש לי משהו חשוב להגיד. 

אפשר לדבר גם פה

ליאור שפירא בלוג
גם למטפלים הנפשיים שלנו יש נפש. לפעמים גם הנפש הזאת צריכה שיראו אותה. יש מקרים שחייבים לשבור את הקיר הרביעי של חדר הטיפולים.
כל סורגת מכירה את הרגע המבעית הזה: את מסתכלת על הסריגה שלך בשמחה ובהערצה, מלטפת אותה ומצפה לראות את היצירה היפה שלך גדלה – ומגלה למרבה הזוועה פגם.
בניגוד לוויסקי, הערק האהוב שלי סובל מיחסי ציבור טובים פחות. זה לא אומר שאני צריכה ללכלך על המנצח אלא ללמוד לדבר עוד שפה.