מחסני מזון

באיזשהו שלב הבנו שסוף העולם הצפוי כבר לא יתרחש בקרוב, שהסופרמרקטים ישארו פתוחים ויהיה מספיק מזון – ולא הזמנו מהסופר כמות אוכל שבשגרה היתה מספיקה לליגיון. בהחלטה נועזת של צעירים פוחזים החלטנו יונתן ואני לעשות ניסוי בבני אדם. כלומר בעצמנו. ומה הניסוי אתם שואלים? ובכן – יונתן ואני החלטנו שאנחנו הולכים לחיות ממה שיש ולאכול מה שיש לנו בבית. כלומר במקרר שלנו, שמלא באוכל שהכנו, במזווה שלנו, שמלא באוכל שרכשנו, ובמקפיא שלנו, שמלא בכל מני דברים שחלקם בהחלט אוכל.

שבוע לתוך החיים-ללא-קניות והדבר היחיד שנגמר היו החלבונים. הבשר, הטופו ואפילו שימורי הטונה. מצד שני, לא חשבנו שהעולם עומד להיחרב ולכן בהזמנה הקודמת מהסופר לא הצטיידנו במאגר. ועדיין היה מספיק אוכל בבית. נשארנו עם מספיק מוצרי חלב, עם מספיק קטניות, עם מספיק ירקות וחד משמעית עם יותר גלוטן. אפוקליפסת זומבים? קטן עלינו. אם ידפוק לנו זומבי רעב בדלת נעמיד לו מקינטה ונשאל אם הוא אוהב מג'דרה.

אז אנחנו לא אוכלים את האוכל שאנחנו הכי אוהבים בכל יום אלא אוכל אחר שהוא סתם טעים ומזין, ואם בא לנו משהו ספציפי ואין – אנחנו עושים מעשה נועז ופשוט אוכלים משהו אחר. מסקנות הניסוי, אם כן, היו חד משמעיות: גילינו שהאוכל שיש לנו בבית אשכרה מספיק כדי להאכיל אותנו. מי היה מאמין.


פורסם ב"קצרים" במוסף מוצ"ש של מקור ראשון ב-17.4.20

צילום: הדס פרוש פלאש 90

לקצרים נוספים

טלפני, טלפני

מאז שאני ילדה אבא תמיד אומר לאחים שלי ולי "לא משנה איפה אתם נתקעים, לא משנה באיזו שעה – תרימו טלפון, אני אבוא לאסוף אתכם".

לקטע המלא

בדרך לירושלים

היא הייתה 140 קילו של קטנוע תוצרת קוריאה, ואני, שמחזירה עודף ממטר שישים, הייתי צריכה לעמוד על קצות האצבעות כדי להגיע לכביש.

לקטע המלא

חסרון כיס

המגרעה היחידה בשמלות ובחצאיות עם כיסים היא שקשה מאוד למצוא אותן. ברירת המחדל בבגדי נשים היא היעדר כיסים וקשה למצוא בגדים עם כיס.

לקטע המלא

לא שילמנו בזמן

פעם ישבתי לסייע למישהי בפרויקט בעמותה בה היא עובדת. כשהיא שאלה מה אני בעצם עושה, אמרתי שאני עוזרת לאנשים לישון יותר טוב בלילה ולריב פחות עם בני הזוג שלהם. היא

לקטע המלא