משמר כבוד

בהרמת הכוסית של המשרד התחיל ויכוח קטן: אב הבית ביקש שלא להכניס חמץ למשרד בחג, ואני לא יודעת אם הוא אמר בעצמו "כדי לכבד את הדתיים" או שמישהו אחר חיזק את הבקשה שלו  באמצעות הטיעון הזה. בתגובה מישהי אמרה "שהדתיים יכבדו אותנו", והדתי היחיד בחדר הסתכל מהצד, שתק וקצת רצה להיעלם. או לפחות זה מה שהוא סיפר לי. לא הייתי שם באותו יום, וכנראה שטוב שככה.

הטיעון "לכבד את הדתיים" הוא טיעון נוראי בעיני, שעושה הרבה יותר נזק מתועלת. מעובדים מן המניין (שלא לדבר על חברים), המשפט הזה הופך אותנו ל"הם". אנשים שביומיום נראים כמו חלק מהחבר'ה, אבל באמת-באמת, באו להשתלט על המרחב. ובתור פולשים – אנחנו נורא רגישים.

ללא מעט מהציבור החילוני, מאוד ברור שצריך "לכבד" אותנו – גם על חשבון הערכים, האמונות והנוחות שלהם. לעתים קרובות מדי, אותם מכבדים בעל-כרחם מרגישים שהם בדרך להיות מיעוט נרדף, שאנחנו הרודפים שלו. אני לא מכירה את הדתיים האלו שבאו לרדוף את כולם ולהשליט פה מדינת הלכה, ואני יכולה להעיד על עצמי שגם לו הייתי רוצה לרדוף מישהו, אני לא בטוחה שסיבולת הלב-ריאה שלי היתה עומדת בזה. כשאני קוראת טיעונים על רדיפה בדיוני פייסבוק – אני גוללת הלאה. עוד לא ראיתי אדם שעזב את דעתו המוצקה והמנומקת (והשגויה), רק כי מישהו רב איתו בפייסבוק. אבל כשמדובר בקולגות, בחברים ובמשפחה שלי – אני לא מוכנה להיות תירוץ לגרימת אי-נוחות, בטח אם בכלל לא שאלו אותי מה דעתי בנושא. אם אנשים סביבי רוצים לשמור את המרחב סטרילי מחמץ מטעמיהם שלהם – מה טוב. אם הטעם היחיד לכפות עליהם להניח את הפיתה הוא ההנחה שזה מה שאני, בשם כל הדתיים בעולם, רוצה – אני מוחלת טובות.

כשהייתי קטנה, אמא שלי אמרה לי שאם לא טוב לי, שאני אזוז הצידה. יש לך בעיה? לכי ומעטי את עצמך. במחילה מ"בל יראה ובל ימצא" – רשותם היא לא רשותי. כשחולקים מרחב ציבורי עם אנשים שלא מקפידים על ה"בּל" הזה, זה לא החמץ שצריך לזוז הצידה. לחמץ הזה מחובר אדם, וברגע שיגמר החג וגם אני אחזור לאכול חמץ, אני מתכוונת להמשיך להיות חברה שלהם ולחלוק איתם את המרחב.

פורסם ב"קצרים" במוסף מוצ"ש של מקור ראשון ב-25.4.2019

צילום: פלאש 90

לקצרים נוספים

בדרך לירושלים

היא הייתה 140 קילו של קטנוע תוצרת קוריאה, ואני, שמחזירה עודף ממטר שישים, הייתי צריכה לעמוד על קצות האצבעות כדי להגיע לכביש.

לקטע המלא

לבחור בטוב

בדרך כלל קניות איתי הן בליץ: נכנסים, מאתרים, מתלבטים שתי דקות גג, יוצאים. אבל התנור הזה ניצח אותי.

לקטע המלא

על שום מה

גם בתוך אחוות ילידי החגים, יש את הסיירת: אלו שההורים שלהם לא יכלו להתאפק וקראו להם בשם שקשור לחג.

לקטע המלא

לבחוש בקלחת

יש שני סוגים של אנשים: אנשים שלא מערבבים את האורז אחרי שהוסיפו לו מים ואנשים שחייבים לעשות תשובה.

לקטע המלא