סיר הבשר

אחרי שבוע מתיש, יונתן ואני הגענו לשבת עם הלשון בחוץ. לא היה לנו כח לצאת מהבית לחברים ולא רצינו לאכול לבד, אז הזמנו חברים אלינו לערב שבת. "אבל במה נאכיל אותם?" שאלתי את אהובי. "אל דאגה!" הוא ענה באבירות. "נכין צ'ולנט!". "מה צ'ולנט?" תמהתי בפניו. "ערב!".

כמו יהודים טובים, אנחנו יודעים שגם אם לא ניתן בסיני שצ'ולנט אוכלים בחמישי בערב או בשבת בצהרים – כך נהוג. כמו יהודים טובים, אנחנו מכירים בחשיבותם של מנהגים. אבל כמו יהודים טובים, אנחנו גם יודעים לרתום את המנהגים לטובתנו. להוציא את הבשר אם אוכלים חלבי, להחליף את הפפריקה בבֶּרְבֶּרֶה (תיבול אתיופי על בסיס פלפל אדום חריף שלא שיערון אימותינו) או להוסיף גם קישקע וגם ביצים. חברים שאוכלים אצלנו מסתכלים עלינו בתמיהה, ואז מעמיסים עוד כף ומתענגים על הגעשמאק. הם קוראים לזה "קיבוץ גלויות", אנחנו קוראים לזה הטוב מכל העולמות.

והרי מה יותר יהודי מלקחת מאכל עצוב ולא-אסתטי שנוצר בתנאי דחק, להפוך אותו לסמל וליצור סביבו תרבות ותורה שאסור לסור ממנה, כשכל שינוי מחייב עיגון במסורת קיימת? המצה עשתה את האקזיט הזה, וכך גם הצ'ולנט.

בכל זאת, למרות היד החופשית שלנו על המנהגים, יש גם דברים שאנחנו לא עושים. בשום פנים ואופן לא אוכלים צ'ולנט בערב שבת. המזל הוא שכל מה שאסרה תורה, התירה לנו דבר כמותו, ולכן יונתן הכריז שתבשיל הבשר-תפוחי האדמה-קטניות-גריסים-ביצים וקישקע הוא גולאש. אל תגלו להונגרים.


פורסם בקצרים מקור ראשון ב-18.1.2019

קצרים צ'ולנט

לקצרים נוספים

בדרך לירושלים

היא הייתה 140 קילו של קטנוע תוצרת קוריאה, ואני, שמחזירה עודף ממטר שישים, הייתי צריכה לעמוד על קצות האצבעות כדי להגיע לכביש.

לקטע המלא

טלפני, טלפני

מאז שאני ילדה אבא תמיד אומר לאחים שלי ולי "לא משנה איפה אתם נתקעים, לא משנה באיזו שעה – תרימו טלפון, אני אבוא לאסוף אתכם".

לקטע המלא

משמר כבוד

המשפט הזה הופך אותנו ל"הם". אנשים שביומיום נראים כמו חלק מהחבר'ה, אבל באמת-באמת, באו להשתלט על המרחב.

לקטע המלא

עץ תות

אני מסתכלת על השביל שמרוצף בתותים שנפלו מהעץ, נושמת אויר בריח שלהם, ומנסה בכל מאודי להתעלם.

לקטע המלא