עץ תות

מחוץ לחלון שלי יש עץ תות שעכשיו הוא מלא פירות בשלים. כשאני נכנסת לבניין אני מסתכלת על השביל שמרוצף בתותים מעוכים או שלמים שנפלו מהעץ, נושמת אויר שמלא בריח שלהם, ומנסה בכל מאודי להתעלם. התותים שנפלו מלכלכים, קל להחליק עליהם – אבל הייתי מוחלקת להם על הכל לו רק אפשר היה להגיע אליהם. זה לא שלא ניסיתי. מהיד שלי הם רחוקים מדי, וגם עם מטאטא שיטה את הענף לכיווני לא קורה כלום – כי בין קצה המטאטא לענף הקרוב ביותר, מפרידים 20 סנטימטרים שוברי לב.

בכל פעם שאני נכנסת לבניין אני מתאפקת שלא להרים תות אחד שנשאר שלם ובלי שאף אחד ישים לב, לעלות איתו לדירה שלי, לשטוף ולהנות. עד עכשיו הצלחתי במשימה, וכמו אדם מבוגר ומחונך, אני לא אוכלת תותים מהרצפה. אבל זה קשה. ערב אחד אפילו ראיתי קיפוד מנשנש את התותים היקרים שלי, והסתכלתי עליו בקנאה. כבר שבועות ארוכים בכל פעם שאני מסתכלת מהחלון אני רואה את העץ, על הפירות הקטנים הלבנים שלו, לועג לי. אני מתגעגעת, רוצה, מוכנה ומשתדלת – והם בשלהם. רחוקים ולא משתפים פעולה.

אבל מותר האדם מעץ התותים. אמנם לתותים האלה יש פאסון, אבל לי יש תושייה. בשישי הלכתי לשוק, ניגשתי למוכר הפירות הקבוע שלי ושאלתי אם יש לו תותי עץ. הוא השיב שלא, אבל אמר שיביא לי בשבוע שאחרי. שבוע אחר כך לבשתי בגדי חג, הגעתי במיוחד לשוק וקניתי לעצמי קופסה גדולה-גדולה, יפה ושמחה של תותי עץ משל עצמי. וכך אני יכולה להסתכל על עץ התותים שמחוץ לחלון שלי, לא להגיע לפירות שלו – אבל לא לכעוס עליו יותר. עץ יקר, יש לי תותים משל עצמי, לא צריכה את הטובות שלך.

***

שמעו סיפור על פילולוגיה:
כתבתי טור. טור שמח ויפה. ושלחתי לעורכת.
אחרי שליחה גיליתי שיש בו קצת יותר מדי מילים, אז קיצצתי זעיר שם זעיר שם בפסקאות העליונות, ובפסקה האחרונה לא נגעתי. ושלחתי שוב לעורכת.
כמנהג ג'ימייל, קטע שנשלח מחדש ללא עריכות – יורד מתחת לשלוש נקודות וגם נצבע סגול, כך שהטקסט הערוך היה שחור ורק הפסקה האחרונה – סגולה. ויתכן שאפילו לא הופיעה לעורכת.
אתמול, כשקיבלתי את הטור כפי שירד לדפוס, ראיתי שהפסקה האחרונה נשמטה.
וכך יצא לי טור שעומד בפני עצמו, והוא סיפור חמוד ומכמיר-לב, אבל לא זה סיפור המעשה המלא.

והטור המלא כפי שאמור היה להידפס, הריהו לפניהם.

פורסם ב"קצרים" במוסף מוצ"ש של מקור ראשון ב-14.6.2019

צילום: פלאש 90

לקצרים נוספים

אוזן המן

מה תעשה האוזניה ולא תיחרב? כמספר המשתמשים כך מספר הדרכים לשמור על אוזניות, ואיכא דאמרי להרוס אותן.

לקטע המלא

בדרך לירושלים

היא הייתה 140 קילו של קטנוע תוצרת קוריאה, ואני, שמחזירה עודף ממטר שישים, הייתי צריכה לעמוד על קצות האצבעות כדי להגיע לכביש.

לקטע המלא

מחסני מזון

אפוקליפסת זומבים? קטן עלינו. אם ידפוק לנו זומבי רעב בדלת נעמיד לו מקינטה ונשאל אם הוא אוהב מג'דרה.

לקטע המלא