תנו לו בכפיים

כל אדם מבוגר מכיר את כמות הדברים החשובים־אך־לא־דחופים שאם לא נעשה יהיה גרוע יותר - או כי אם נעשה אותם יהיה טוב יותר.

תוכן עניינים

יש לי חבר שאני קוראת לו "החבר הכי עצמאי שלי" [1]. אני מתייעצת איתו לגבי מסמכים, ואנחנו מנהלים שיחות על רואי חשבון ועל סוכני פנסיה. יש לו אישה וילדה ועסק מצליח, דילמות של בעל עסק והררים של בירוקרטיה.

משימות מתחלקות לשני סוגים: חשובות ודחופות. כל אדם מבוגר מכיר את כמות הדברים החשובים־אך־לא־דחופים שלא בא לנו לעשות אבל צריך, כי אם לא נעשה אותם יהיה גרוע יותר – או כי אם נעשה אותם יהיה טוב יותר[2]. לטפל אחת ולתמיד בקרנות הפנסיה, לפתוח חיסכון לילדים או להעביר אותם למסלול שיבטיח להם יותר כסף בבגרות, לתלות כבר את המדף שישפר לנו את איכות החיים, לצאת לקניות בזמן ולא ברגע האחרון. כאנשים מבוגרים, כמות ה"צריך" הזאת גבוהה כל כך, והמבאס הוא שביצוע העבודות האלה כפוי טובה: אין תגמול מיידי בביצוע הדברים האלו. אין איזו תוצאה שאפשר לאחוז ביד או להסתכל עליה ולהגיד שהיה שווה את זה, ואף אחד לא עומד ומוחא לנו כפיים כי עשינו את מה שאנחנו אמורים לעשות.

וכשהחבר שלי כתב על המשימות שהוא ביצע ושהוא היה רוצה שמישהו יעריך, החלטתי לעשות מעשה ולהציע לו לכתוב לי. הבטחתי שכקולגה שנמצאת במצב דומה, אני אמחא לו כפיים. ולכן כשהוא שמע לעצתי וסיפר לי על ההצלחות שלו מול קרנות הפנסיה, באמת מחאתי לו כפיים, ושלחתי לו כל הכבוד עם הרבה סימני קריאה. הייתי גאה בו כמו שרק אדם עייף שעוסק גם כן בדברים החשובים והלא־מתגמלים האלה יכול להיות גאה.


[1] לשם שינוי מישהו כותב על יהודה גזבר פינגשטיין, במקום להיפך.
[2] יש שיטות שאומרות שאת הדברים החשובים-אך-לא-דחופים כדאי להעביר למיקור חוץ. לפעמים זה מתאפשר, ובכל מקרה גם את מיקור החוץ הזה צריך לנהל. אחת השיטות האלו נקראת GTD: Get things done

פורסם ב"קצרים" במוסף מוצ"ש של מקור ראשון ב-30.11.2019

צילום: הדס פרוש פלאש 90

דברים שכדאי לדעת על SEO, תוכן ואתרים

להרשמה לעדכונים

אני מקפידה לשלוח בתדירות שאני הייתי רוצה לקבל.
כלומר: קצר ורק כשיש לי משהו חשוב להגיד. 

אפשר לדבר גם פה

ליאור שפירא בלוג
גם למטפלים הנפשיים שלנו יש נפש. לפעמים גם הנפש הזאת צריכה שיראו אותה. יש מקרים שחייבים לשבור את הקיר הרביעי של חדר הטיפולים.
כל סורגת מכירה את הרגע המבעית הזה: את מסתכלת על הסריגה שלך בשמחה ובהערצה, מלטפת אותה ומצפה לראות את היצירה היפה שלך גדלה – ומגלה למרבה הזוועה פגם.
בניגוד לוויסקי, הערק האהוב שלי סובל מיחסי ציבור טובים פחות. זה לא אומר שאני צריכה ללכלך על המנצח אלא ללמוד לדבר עוד שפה.